הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית/ הפרעה טורדנית כפייתית OCD
לילה טוב.
אוי, אני כ"כ עייפה,
ממש הרוסה מעייפות
צונחת לי במיטה,
השמיכה הנעימה מלטפת אותי ברכות…
לילה טוב!
איזה כיף להרדם כשעייפים כל כך
זה דומה ללשתות מיים כשנורא שצמאים,
או לאכול כשנורא רעבים…
ואז… בלי כל אזהרה,
טיפ טיפונת לפני הרגע המדהים הזה שנרדמים
פולשת אלי בשיא חוצפתה…
בלי הזמנה
המחשבה המטרידה הזאת
"בטוח שסגרתי את הדלת?…"
כן כן בטוח שסגרתי! אני זוכרת…
ואני זוכרת שכבר בדקתי כמה פעמים…
ואולי אני לא באמת זוכרת?
ואני רק חושבת שאני זוכרת?
אבל בעצם לא זוכרת…
שוב, כמו בכל לילה קמה ובודקת
ותמיד זה נעול. ברור שנעלתי, אלא מה?
אבל מה?
הבעיה שירדתי מהמיטה יחפה
ובדרך למנעול, הרגשתי פתאום
שהרצפה לא חלקה ומבריקה כמו שהיא אמורה להיות
היא דביקה ואפילו הרגשתי שנדבקו לי לרגליים פירורים!!!
אין לי מושג מאיפה…
מוכרחה לשטוף אותה
אבל לילה ואני עייפה, אחכה למחר!
בעצם אני כבר לא כ"כ עייפה!
התעוררתי!!!
אני פשוט לא מסוגלת לסבול את המחשבה שהרצפה בבית שלי דביקה עם פירורים.
אז אני עירנית לגמרי.
איך לא שמתי לב קודם שהרצפה שלי דביקה עם פירורים?
אני יודעת…! פשוט לא הלכתי יחפה, בגלל זה לא שמתי לב…
שוטפת ושוטפת עם הרבה סבון ומיים
לא "חפיף" כמו עוזרת הבית שלי
עם המון המון סבון
ושוב שוטפת כדי להיות בטוחה.
מנגבת מחליקה את הרצפה.
ככה רצפה צריכה להיות.
חלקה ומבריקה בלי פירורים.
הזעתי לגמרי. מוכרחה להתקלח!
מסתבנת טוב טוב. כדי להוריד את כל הטינופת ממני.
המיים הנעימים והמרגיעים מלטפים לי את הגוף
ואז שוב…
שוב אני לא בטוחה שהדלת נעולה
אולי פתחתי אותה בזמן ששטפתי רצפה?
אבל רוב הסיכויים שלא..
100% שלא…
הדלת בטוח נעולה.
אני זוכרת בודאות שלא פתחתי אותה.
ואולי אני לא באמת זוכרת?
ואני רק חושבת שאני זוכרת,
אבל בעצם לא זוכרת…
נפרדת מהמיים הרכים והמלטפים
ופוסעת ברגליים רטובות
לנעול את הדלת.
סתם יצאתי מהמקלחת.
הדלת היתה נעולה!
כמובן. כמו תמיד…
בודקת עוד פעם ליתר ביטחון
ומגלה שהרצפה נרטבה כולה,
מהרגליים הרטובות שלי
חייבת להעביר סמרטוט לייבש אותה.
מתנגבת, מתלבשת מייבשת את הרצפה
וסוף סוף לישון…!
רק רגע אחד…
לא לפני שאבדוק ליתר ביטחון שהדלת נעולה!!!
הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית
מוגדרת כסוג של הפרעת חרדה. היא מתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות, וכן בביצוע פעולות טקסיות שוב ושוב במטרה לגרש את המחשבות הבלתי-רציונליות.
הסובלים מההפרעה מדווחים כי המחשבות הטורדניות גורמות להם חרדה, אך הם בקושי רב, ולעיתים כלל לא מסוגלים להסיח את הדעת מהן.
הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, רק לזמן קצר, והן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן.
הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את תחושת החרדה ויוצרת תחושת דיכאון.
הפרעת החרדה הנ"ל גוררת בעקבותיה התנהגויות או פעולות החוזרות על עצמן, מכוונות למטרה, המבוצעות לפי כללים או על פי נוהל טקסי בתגובה לטורדנות. הפעולות חמורות דיין כדי לגזול זמן, כלומר, הן מעסיקות את האדם יותר משעה ביום, או גורמות ללחץ ניכר או נזק משמעותי.
בנקודת זמן מסוימת במהלך ההפרעה, האדם מזהה שהאובססיות או ההתנהגויות הכפייתיות הן מוגזמות ובלתי הגיוניות.
השם בשפה האנגלית של הפרעה זו Obsessive Compulsive Disorder, ידוע גם בראשי התיבות OCD.
המרכיב האובססיבי בהפרעה זו הוא המחשבות המציקות, והמרכיב הקומפולסיבי הוא המעשים שבאים בעקבותיהן.
לדוגמה: אדם אשר שוב ושוב מציק לו החשש שלא סגר את כל דלתות הבית – סובל מאובססיה. כאשר פעם אחר פעם ישוב ויסובב את המפתח, תהיה פעולתו קומפולסיה, הבאה לשכך את החרדה שעורר החשש. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, מלווה האובססיה בקומפולסיה.
האדם הסובל מההפרעה ברוב המקרים מודע לחלוטין לאי-הרציונליות של המחשבות או המעשים הללו, ואינו מאמין באמת באותן "אמונות תפלות". אך למרות ההבנה שאין בהן ממש, הוא אינו מסוגל להיפטר מהמחשבות האובססיביות, והן יוסיפו להציק לו עד אשר יבצע את המעשה הקומפולסיבי.
למשל, אדם עלול לחשוב שהוא יצליח בראיון עבודה רק אם לאורך כל הדרך אליו יקפיד שלא לפסוע על המרווח שבין המרצפות. אם בטעות תיגע רגלו במקום האסור, ישוב על אחוריו ויעשה את אותם צעדים שוב.
הבושה הנובעת מההבנה שמעשיהם אינם הגיוניים, יחד עם הקושי להסביר את התנהגותם ה"מוזרה" לכאורה לסביבה וברוב המקרים אף לעצמם – מביאים לכך שרבים מהסובלים מהפרעה זו מסתירים את בעייתם.
עקב כך רבים מהם אינם מודעים כלל לעובדה שהיא נובעת מהפרעה נפשית מוכרת, ואינם מטפלים בזה.
לעתים קרובות הם גם מצליחים לשמור על תפקוד יומיומי תקין. כתוצאה מכך נחשבה ההפרעה בעבר כנדירה, אולם עם התקדמות המחקר התגלה כי היא דווקא נפוצה מאוד .
אחד הראשונים שתיארו את ההפרעה, ועמדו על הפער שבין תפוצתה הרבה לבין מיעוט המודים בקיומה, היה זיגמונד פרויד.
פרויד, אבי הפסיכואנליזה, תיאר את המחלה בפירוט רב בספרו "פעולות כפייתיות וטקסטים דתיים" (1907).
בספר זה, משווה פרויד בין ההפרעה לבין התנהגות דתית. הוא מצביע על הדמיון בטקסים המחזוריים העוזרים להפחתת חרדות, אולם גם על השוני המתבטא בכך שטקסים דתיים הם על-פי רוב פומביים, בעוד התנהגות כפייתית נעשית באופן פרטי, והחולה מסתיר אותה מהזולת. פרויד נמנה עם הראשונים שעמדו על תפוצתה הרבה של המחלה, אף כי קשה לזהות חולים הסובלים ממנה, כיוון שהם מסתירים אותה בצורה יעילה.
הסובלים מהמחלה מדווחים על סבל רב, גופני ונפשי, ועל קושי רב לקיים חיי חברה תקינים.
הפרעה לתפקוד היומיומי ותלונות על סבל רב – הם המבדילים בין המחלה לבין התנהגות אובססיבית-קומפולסיבית בלתי מזיקה.
אובססיות הנפוצות בקרב כלל הציבור נסובות סביב נושאים של היגיינה ומחלות, כגון: פחד מופרז מחיידקים
(שמביא לשטיפת ידיים כפייתית), אובססיות מיניות, צבירה אובססית של חפצים, אובססיות סביב מערכת יחסים…ועוד.
מצבי חרדה עלולים להתפתח ממספר גורמים ולא תמיד ניתן לזהות את הסיבה הבלעדית לבעיה. מקובל לחשוב שחרדה מושפעת מגורמים פסיכולוגיים כמו אישיות, אירועי חיים וסגנון חיים, כמו גם גורמים פיזיולוגיים כגון תורשה, תהליכים כימיים במוח וכדומה. יחד עם זאת ידוע שמצבי לחץ גורמים לתגובות פיזיולוגיות מסוגים שונים.
מצבי חרדה מתגלים בצורות ובעוצמות שונות. ממצב של חוסר נוחות ועד דפיקות לב מואצות, רעד, הזעה, סחרחורת. החרדה יכולה לתקוף גם ע"י עצם החשיבה על אותו מצב או דבר מפחיד. ישנם מצבי חרדה ספונטניים התוקפים ללא כל אזהרה מוקדמת, וישנם מצבי חרדה הנבנים בצורה הדרגתית כתגובה למפגש עם גורם החרדה או ע"י הדמיון.
יש לפנות לעזרה כאשר המחשבות הטורדניות אינן מרפות וחוזרות על עצמן בתדירות גבוהה, עד מספר פעמים ביום. לרוב זה מלווה בחרדה, דופק לב מהיר, זיעה, התכנסות האדם בעצמו, התנתקות לחלוטין מאנשים ובמיוחד עשיית טקסים בשביל רגיעה זמנית. במקרים כאלו, מומלץ ללכת לייעוץ.
הדרך היחידה למגר את המחשבות האובססיביות (אובססיות שגורמות לחרדה) היא לטפל בחרדה המלווה אותן.
דרך שנמצאה יעילה לכך היא: ע"י טיפול התנהגותי והתמודדות עם הרגשות המלווים את המחשבות.
הטיפול מתבסס על מטפל העוזר למטופל להתנסות בהתנהגות חדשה שלא מתייחסת להפרעת ה- OCD
לעזרה במציאת מטפל/ת בחיפה לטיפול בOCD התקשרו 055-6817644
